מדוע בחרתי לעסוק בנגרות אומנותית

לפעמים ההחלטות הגדולות בחיים לא נראות אמיצות ברגע שהן קורות, הן פשוט מרגישות מדויקות.

זה הסיפור שלי – איך עזבתי קריירה בטוחה כדי לעבוד עם הידיים, ואיך גיליתי שנגרות אומנותית היא לא מקצוע. היא בחירה בדרך חיים.

מדוע בחרתי לעסוק בנגרות אומנותית

מעבר מהייטק ליצירה בעץ מלא – על משמעות, אומנות ורהיטים עם נשמה

לא חיפשתי עבודה. חיפשתי ייעוד. לא רציתי להיות “נגר” - רציתי ליצור.

חיפשתי תחושת משמעות יומיומית, יצירה שנשארת בעולם, עבודה שהיא גם תרפיה.

זה לא היה מהלך רומנטי - הייתה משכנתא, היו שאלות, היו לילות ללא שינה, לא כולם הבינו למה לעזוב תפקיד בטוח בשביל עץ, צבע ונסורת.

אבל משהו בי כבר בחר.

כבר בתחילה גיליתי שאני לא נמשך לפס ייצור  אלא ליצירה ללא קיצורי דרך. אני נמשך לרהיט שיש מאחוריו סיפור, כזה שבא לידי ביטוי בפרטים הקטנים:

פינה שמעוגלת ביד. שפשוף עדין ליד הידית, כאילו נפתחו שם דלתות מאות פעמים. שכבת צבע שנראית כאילו כבר עברה חיים שלמים ונצבעה שוב, כי מישהו אהב אותה מספיק כדי לחדש.

אני לא מייצר “חדש שנראה ישן”.אני מנסה לייצר רגש שנראה מוכר.

למדתי. טעיתי. התנסיתי. הסתובבתי בשווקי פשפשים בעולם כדי להבין איך רהיטי וינטג' אמיתיים נראים, איך הם מתיישנים, איך הם מספרים סיפור בלי מילים.

נגרות אומנותית היא לא סגנון. היא גישה.

זה אומר שאין אצלי קטלוג סגור, אין “תזמין ותאסוף”, אין ייצור סדרתי.

כל רהיט מתחיל משיחה. מהקיר שהוא יעמוד לידו, מהאור שנכנס מהחלון, מהאדם שיחיה איתו.

זה תהליך איטי יותר, מדויק יותר וכנה יותר.

אני קם בבוקר ונכנס לבית המלאכה כמו ילד שנכנס לחדר משחקים. זה לא תמיד קל פיזית, זה אף פעם לא נקי, זה לפעמים כואב פיזית אבל זה אמיתי.

היום אני יודע –לא עזבתי הייטק כדי לברוח, עזבתי כדי לבחור.

בחרתי לעבוד בידיים, בחרתי ליצור לאט, בחרתי בעץ מלא, באופי, בייחוד.

ומי שמגיע אליי – לא מחפש רק רהיט, הוא מחפש משהו שיש בו נשמה.

ואת זה, או שמרגישים מיד – או שלא.

ומי שפונה אלי לא מחפש מוצר מדף. הוא מחפש רהיט שיש לו סיפור, אופי, עומק.

אם גם אתם מרגישים שהבית שלכם ראוי למשהו שנבנה במיוחד עבורו אפשר להתחיל בשיחה.משם הכול נבנה.