בלוג

לא בכל בית יש קיר שמחכה לארון כניסה מושלם. ברוב הבתים – פותחים דלת ויש קיר. לפעמים אפילו חצי קיר. וזהו. אבל גם בלי נישה ייעודית אפשר לייצר כניסה מסודרת, חמה ובעיקר מתפקדת. כי כניסה לבית היא לא רק מעבר. היא התחנה הראשונה כשחוזרים עייפים, והיא התחנה האחרונה לפני שיוצאים ליום חדש. והצרכים המהותיים ? תמיד אותם שלושה: נעליים תיקים מעילים בלי תכנון – זה נהיה ערימה. עם תכנון נכון – זה הופך לפינה שמחזיקה את הבית. נעליים – כמה שפחות דרמה, כמה שיותר אוורור בכניסה אני לא מתכנן מחסן. א

איפה שמים את כל הנעליים האלה? יש רגע כזה בכל בית. פותחים דלת והנעליים מקבלות אותך לפניך. זה לא עניין של סדר. זה עניין של תכנון. אני רואה את זה שוב ושוב – בתים יפים, מטבח מוקפד, סלון מדויק…ואז בכניסה – פקק תנועה של סניקרס. הורים מול ילדים – זה לא אותו סיפור בוא נדבר תכל'ס. לילדים יש תחלופה. בוץ, כדורגל, בית ספר, גדילה בקצב של במבה. הם צריכים גישה קלה. נמוך. פתוח. בלי טקס פתיחה של דלת כבדה. להורים? פחות תנועה יומיומית, יותר עומק בארון. נעלי עבודה, ספורט, ערב, חורף, קיץ. פה צר

איך אני מתכנן ארון עליון למטבח – מאחורי הקלעים ארון עליון נראה פשוט.תיבה. דלתות. מדפים. בפועל — זו יחידה שתלויה באוויר, נושאת משקל, יושבת מעל הראש, ומשפיעה על כל הקיר. וכשאני מתכנן אחד כזה, אני חושב גם כמו יוצר וגם כמו מי שמבין מענה לצרכי אחסון, עומסים, חיבורים וחומר. מתחיל מהקיר, לא מהעץ גובה תקרה מרחק מהשיש סוג הקיר (בטון / בלוק / גבס) מיקום קולט, חלון, תשתיות חשמל האם יש תאורה מתחת לארון המרחק המקובל בין השיש לתחתית הארון נע סביב 45–60 ס"מ.אבל זה לא מספר קדוש — אני מתאים

ארונות חשמל ותקשורת הם עובדה. אי אפשר להתעלם מהם ובמיוחד שהם לרוב ממוקמים בכניסה לבית ובמקום מרכזי שבולט לעין ואני גם לא מנסה.... רוב האנשים מחפשים “להסתיר”. לכסות. לטשטש. אני מחפש להפוך. כיסויי הארונות שאני יוצר הם אומנות פרקטית: עץ מלא, עבודת יד, ותכנון מדויק שמכבד גם את המערכת וגם את החלל. לא קופסה שמתחזה לארון, ולא “פתרון זמני” — אלא רהיט לכל דבר, עם נוכחות, אופי ושימושיות .עשוי עץ מלא. בנוי כמו שידה קטנה או ארון תלוי. מותאם למידות המדויקות, לגובה העיניים, לאור שנכנס מהחל

שני עולמות. גישה אחרת לגמרי. נקודת ההתחלה: מה מציירים בראש נגרות סטנדרטית מתחילה משאלה פרקטית: מה המידה? כמה מדפים? איפה הצירים? הכול מדויק, יעיל, פונקציונלי. נגרות אומנותית מתחילה משאלה אחרת: איך הרהיט הזה היה נראה אילו נולד לפני חמישים שנה? איפה היד הייתה נוגעת בו שוב ושוב? איפה הזמן היה משאיר סימן? כבר בשלב התכנון מתקבלות החלטות שמשפיעות על האופי: פינה מעוגלת ביד ולא ב־CNC. מסגרת עבה יותר כי כך בנו פעם. פרופורציות שמרגישות "של פעם" ולא "של קטלוג". זה לא רק תכנון של מוצ

לפעמים ההחלטות הגדולות בחיים לא נראות אמיצות ברגע שהן קורות, הן פשוט מרגישות מדויקות. זה הסיפור שלי – איך עזבתי קריירה בטוחה כדי לעבוד עם הידיים, ואיך גיליתי שנגרות אומנותית היא לא מקצוע. היא בחירה בדרך חיים. מדוע בחרתי לעסוק בנגרות אומנותית מעבר מהייטק ליצירה בעץ מלא – על משמעות, אומנות ורהיטים עם נשמה לא חיפשתי עבודה. חיפשתי ייעוד. לא רציתי להיות “נגר” - רציתי ליצור. חיפשתי תחושת משמעות יומיומית, יצירה שנשארת בעולם, עבודה שהיא גם תרפיה. זה לא היה מהלך רומנטי - הייתה משכ